כלל חברה לביטוח בע"מ נ' עזרן

החלטה

1.המשיב תובע את המבקשת בבית משפט השלום בקרית גת לפיצוי נזקי גופו מתאונת דרכים שאירעה לו ביום 25.7.07.

אותה התאונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי המל"ל. הועדה הרפואית של מל"ל קבעה כי לא נותרה למשיב נכות אורטופדית – אולם הועדה הרפואית לעררים של המל"ל קיבלה את הערעור וקבעה למשיב 20% נכות בע.ש. מותני, 10% נכות בע.ש. צווארי ו- 15% נכות בכתף שמאל.

המבקשת פנתה לביהמ"ש השלום בבקשה להתיר לה להביא ראיות לסתור קביעות המל"ל עפ"י הוראת הסיפא לסעיף 6ב לחוק הפלת"ד.

לטענתה, בדיון המסכם של ועדת העררים לא עמד בפניה מלוא החומר הרפואי של המשיב המלמד על תלונות רבות מצדו בתקופות שקדמו לתאונת הדרכים דנן. עוד נטען כי ועדת העררים המליצה, בשולי קביעתה, על "פתיחת התיק לתקנה 37 בעוד שנתיים" – ומכאן שאין להתייחס לאחוזי הנכות שנקבעו על ידה כסופיים.

בימ"ש השלום (כב' השופט א. זבולון) דחה בקשת המבקשת להביא ראיות לסתור – ועל כך עותרת עתה המבקשת למתן רשות ערעור.

2.לאחר עיון בבקשה ובתגובת המשיב על נספחיהן (ובהם התיעוד הרפואי ופרוטוקולי הוועדות הרפואיות) – לא מצאתי מקום למתן הרשות לערער.

בימ"ש קמא מפנה בהחלטתו לפרוטוקול הוועדה לעררים מיום 6.3.2008 ובו התייחסות רבה ומפורטת – מתוך תיקו הרפואי של המשיב לתלונות קודמות מרובות לעניין כאבי גב תחתון, כאבי צוואר וסיאטיקה ימנית.

בישיבה הנוספת של הוועדה הרפואית לעררים, מיום 1.10.09, מציינת הוועדה את פרוטוקול דיוניה הקודמים ופרוטוקולי ועדות נוספות.

לא ניתן אפוא לטעון כי ועדת העררים לא הייתה מודעת כלל לעברו הרפואי של המשיב או כי תיקו הרפואי לא היה בפניה במהלך הדיונים השונים שקיימה בעניינו של המשיב.

אכן, בפרוטוקול ישיבת הוועדה מיום 1.10.09 לא נרשם כי גם בישיבה זו הונח בפניה תיקו הרפואי של המשיב.

ברם, בחינת מכלול הדיונים שקיימו הוועדות מלמד כי אין מקום לטענה לפיה עברו הרפואי לא עמד בפני הוועדות.

מסכים אני למסקנת כב' השופט א. זבולון בהחלטתו – כי בנסיבות אלה לא קם החריג המצומצם עד למאוד המצדיק חריגה מן הכלל הקבוע בסעיף 6 ב' לחוק הפלת"ד.

3.ב"כ המבקשת הפנה לאחר הגשת הבקשה, לפסק הדין מיום 8.4.13 ברע"א 9618/12 – כתומך לשיטתו בטענות המבקשת.

דא עקא, עניינו של אותו פסק דין במקרה בו הועלמה מידיעת הוועדה הרפואית תאונה נוספת ומאוחרת שארעה לתובע באותו העניין – תאונה שהעצימה את פגיעותיו - ככל שהיו מהתאונה הראשונה נשוא התביעה באותם ההליכים.

הדברים כמובן שונים ממסד הנתונים בעניין דנן.

4.ומכאן לטענת המבקשת לעניין המלצת הוועדה למל"ל "על פתיחת התיק לתקנה 37 בעוד שנתיים" – אפתח ואציין כי מאז מתן אותה ההמלצה (ספטמבר 2009) ועד עתה – תקופה של ארבע שנים – לא פנה המל"ל לתובע (המשיב) לעריכת בדיקות מחודשות.

לעניין עצם הכללת ההמלצה בהחלטות הוועדה, יש לראותה כהמלצה הנספחת לקביעת נכויות קבועות – ולא כהימנעות מקביעת נכות קבועה והסתפקות בקביעת נכות זמנית.

נתון זה וכן הימנעות המל"ל מזימון התובע לבדיקה מחודשת – זמן ממושך לאחר חלוף תקופת השנתיים הנ"ל – כל אלה יחדיו אינם מצדיקים הרחבת יריעת הבאת הראיות לסתור הנטענת על ידי המבקשת.

5.סוף דבר – אני דוחה הבקשה למתן רשות לערער.